שתי דרמות פוליטיות מעניינות, דרמטיות ויצריות, מתרחשות בשבועות הקיץ האחרונים בזירת הבחירות המוניציפאליות שיתקיימו בעוד פחות ממאה ימים.
על המפורסמת יותר, ניסיון כניסתם של מארגני המחאה לזירה המקומית, מתנהל מסע יחסי ציבור תקשורתי עשיר, משומן ומלא בביטחון עצמי שמסמן את ראשי הערים המזוהים עם הממשלה כיריבים פוליטיים שיש לחסל גם בבחירות המקומיות, ללא קשר לשאלה כמה הם משרתי ציבור נאמנים וטובים לתושבים שלהם. ימים יגידו האם זה עוד ספין או תהליך עומק, וכמה תושבי הערים יהפכו ל'חיילים של כוח קפלן'.
בקצה השני של החברה הישראלית, במגזר החרדי, מתרחשת דרמה אמיתית אבל הפוכה לגמרי. כזו שצומחת מהשטח, מהאנשים, ללא יד מכוונת, ללא מערך לוגיסטי או משרדי פרסום, ובמגמה הפוכה לחלוטין מזו של מארגני המחאות.
פרשנות שישי >>>
כפי שכבר אמרנו, בישראל ישנן 10 ערים גדולות שבהם יש רוב חרדי או מיעוט גדול המעורב בניהול העיר. עשרות שנים ישבו נציגי המפלגות החרדיות בכנסת וסיכמו ביניהם על חלוקת ניהול הערים. בכל עיר הועמד מועמד מוסכם והתושבים החרדים נקראו להצביע לו, כמעט ללא מאבק. אם כבר היה צורך להבטיח את בחירתו, גויסו הרבנים לתמוך ולחזק את ההסכמות ברוח 'ועשית ככל אשר יורוך'. מרקם ההסכמים הזה הוא אומנות של ממש: מגשר על תפיסות עולם, מחבר תתי זרמים, פלגים, אינטרסים וכל מה שמביאה איתה הפוליטיקה המקומית. כך זה עבד עשרות שנים.
לאחרונה, בשורת סקרי עומק משמעותיים שהוזמנו דרכנו בחברה החרדית, אפילו הפוליטיקאים החרדים הופתעו לגלות כי 'הדיל גדול' הזה עומד בסכנה. הציבור החרדי, בעל תודעה ומעורבות גבוהה מהרגיל, רואה בבחירות המוניציפאליות סוג של בחירות לוועד הבית, ומחפש דמויות בעלות ניסיון, מקצועיות, שיודעות לטפל בבעיות השוטפות ולהביא תקציבים. בשונה מהבחירות לכנסת, הבחירות המוניציפאליות כבר אינן נתפסות במגזר כאידיאולוגיות.
בשבועות האחרונים הציבור החרדי מאותת לנציגי המפלגות שלו שלא בטוח שהוא עצמו יכבד את 'הדיל' הנרקם. העובדה כי אין היום אוטוריטה רוחנית אחת שמקובלת על המגזר החרדי, כמו הרבנים קנייבסקי, אדלשטיין והרב עובדיה יוסף ז"ל, מגדילה עוד יותר את הסדקים באחדות השורות.
הדרמה הגדולה מכולן מתרחשת בבני ברק, אולי העיר הכי מזוהה של החרדים בישראל, עיר ששקעה לבעיות תברואה קשות בשנים האחרונות. בסקר רחב ממדים שערכנו בעיר בשבוע שעבר, ואשר חלקים ממנו פורסמו בתקשורת הארצית, נוכחנו לזהות כי 25% מהתושבים החרדים בעיר יקבלו את החלטתם בעצמם. הזוכה הגדולה מההחלטה הזו היא ש"ס, כאשר קרוב לשליש מתושבי בני ברק הם חרדים ספרדים, וח"כ אריאל בוסו – מועמדה לראשות העיר - זוכה לפופולריות חוצת מגזרים בגלל ניסיונו המוניציפאלי בעיר השכנה פתח תקווה.
עוד שתי ערים שכדאי לשים לב למתרחש בהן בהקשר הזה, הן בית שמש ואשדוד. המספרים מתחת לפני השטח מצביעים על דרמות של ממש בתהליכי העומק בחברה החרדית (גילוי נאות: דיירקט פולס מנהלת את הקמפיינים של ראשי הערים באשדוד ובבית שמש).
כידוע, אצל החרדים הכל נסגר ברגע האחרון, ערב סגירת הרשימות. הרבה עוד יכול להתרחש ולהשתנות עד אז, אבל בשונה מהעבר - מעטים מוכנים להתחייב היום מה יהיו תוצאות האמת בערים החרדיות.
אם עד היום נהגו נציגי המפלגות החרדיות לסחור על השולחן בקבוצות, אחוזים, מספרים וכמות 'חיילים' העומדים לרשותם בסוג של סחר מכר פוליטי, הם צריכים כעת להיות הרבה יותר אמיצים כדי להתחייב להביא את המכסות הללו. מי שטוען כי "70% מהעיר הם חרדים" או כי "40% מהעיר הם ליטאים" וחושב שכולם בכיס שלו כמקשה אחת, עלול לגלות ביום הבוחר כי עשרות אחוזים של בוחרים עצמאיים החליטו לבחור בעצמם את ראש העיר שלהם, במקום לסמוך על המלצות העסקנים.
ואולי דווקא החרדים הם אלו שמלמדים את כולנו בימים האלה שיעור בדה-מו-קר-טיה.
סופ"ש שקט, שבת שלום.
שתי משאיות עמוסות בעשרות קורקינטים חשמליים של חברת TIER שנגנבו מאזור תל אביב, נתפסו ע"י כוחות משטרה במעבר צופים, רגע לפני שהוברחו לקלקיליה.
חדשות 55 בטלגרם ©
https://t.me/newshomron55
